החיקויים בעולם הבשמים ניתנים לחלוקה לשתי תופעות עיקריות:
- חיקויים בין היצרניות השונות של הבשמים – אם זה בשם "ההשראה", או בשם "ההליכה על בטוח", קרי "בהעשרת" השוק עוד מאותם בשמים שבעיקרון כבר יש בו. אני מלמד בקורסים שלי על מקצת הדרכים אותן נוקטות חברות הבשמים כדי להמנע מכשלונות מפוארים, על חשבון הברקות אפשריות, אך אולי פחות מסחריות. מובן שתופעה זו אינה נחלתה הבלעדית של תעשיית הבשמים והיא נפוצה גם במגזרים תעשייתיים אחרים, כמו: האופנה, הרכב, האלקטרוניקה וכו'.
- חיקוי מודע של בשמים קיימים, שנמכר במארז ובשם אחרים, אך מצביע על אותו ניחוח אותו הוא מחקה.
אני רוצה להתמקד בתופעה השנייה. אני נתקל יותר ויותר בתופעה, והייתי רוצה לשים אותה על השולחן למחשבה ולדיון פתוח. התופעה היא תפוצה הולכת ומתרחבת של מכירת חיקויי בשמים ידועים: כבר לא רק דוכנים פשוטים וזולים בקניונים או בשווקים שמוכרים חיקויים (לרוב זולים ובאיכות ירודה) של בשמים ואינם מתיימרים לשדר יוקרה כלשהי, אלא גם חנויות שמתמחות במכירה של חיקויים כאלה עם בקבוקים מעוצבים ותחושה כללית של חנות בשמים יוקרתית.
לתופעה זו חברו שלושה תנאים שמאפשרים אותה:
- המצב החוקי – זכויות יוצרים בתחום הבשמים חלים רק על מארז הבושם (הבקבוק והקופסה שמכילה אותו) ועל שמו. נוזל הבושם (שמכונה בעגה המקצועית, בשם הלא מתוחכם, "מיץ") אינו זוכה להגנה כזו. אולי כי חומרי הגלם המרכיבים אותו הם מתת הטבע וזמינים לכולם. טוב, אולי לא כולם, כי ישנם חומרי גלם סינתטיים – בין אם מולקולות יחידות ובין שילוב של כמה מולקולות (אקורדים) שהם פרי פיתוח יחודי וזוכים להגנת פטנט של מפתחם לתקופה של 20 שנים. נראה לי שעד כאן הרעיון ברור, גם אם אולי קצת שונה מהציפייה.
- מחיר – מרבית הבשמים נושאים תג מחיר גבוה יחסית למוצר בקטגורית הטיפוח, שנע בין כמה מאות שקלים ועד כמה אלפי שקלים לאלה היקרים במיוחד. בקורסים שלי, אני מלמד, שלפחות בחברות האופנה הגדולות, חלק מדהים ממש ממחיר הבושם כלל אינו קשור לעלות היצור שלו, כי אם לפרסומו ושיווקו. אם חושבים, למשל, על עלות שכרם של ידוענים שמציגים בשמים בפרסומות, כמו ג'וני דפ (Dior Sauvage), או שרליז ט'רון (Dior J'adore) קל להבין איך זו מתגלגלת לתווית המחיר שמוצמדת לבושם בחנות. אין תמה, אפוא, שכמו כל מוצר צריכה שמחירו אינו זול בקטגוריה שלו, גם בושם הוא מטרה לחיקויים שנמכרים במחיר זול (הרבה) יותר מהמקור ובשם ערכים סוציאליים נעלים לכאורה – רק לכאורה – מנגישים את "המוצר" לאוכלוסיה רחבה יותר, כזו שאינה יכולה או אינה רוצה לשלם את המחיר של המוצר המקורי.
- טכנולוגיה – מדע הכימיה מספק את הטכנולוגיה (המדהימה למדי, יש להודות), שמאפשרת לשחזר את ההרכב המולקולרי של כל בושם, ולא רק בושם, באמצעות כרומטוגרף גז וספקטרומטר מאסה (אפשר לקרוא עליהם כאן בהרחבה: https://he.wikipedia.org/wiki/כרומטוגרפיה#כרומטוגרפיית_גז https://he.wikipedia.org/wiki/ספקטרומטר_מסה). לשון אחר, טכנולוגיה זו יודעת לשחזר בדיוק מעורר השתאות את הנוסחה של הבושם הנבדק, ממש כמו, להבדיל, שהאיראנים מהנדסים לאחור טכנולוגיה אמריקנית מתקדמת שנופלת לידיהם.
עד כאן תמונת המצב שניתן לסכמה במשפט (עגום) אחד: מותר, כדאי ואפשר (וגם יחסית פשוט) לחקות בשמים ולמכור אותם בזול.
אבל רגע, מה לגבי השאלה הערכית-המוסרית?
בושם, באופן לא מפתיע, אינו מוגדר כמוצר צריכה בסיסי ולכן לא חלות עליו רגולציות של מחיר. אפשר להתווכח אם הוא בגדר מוצר מותרות, או לא. אבל, ללא ספק, נכון שיפה וראוי וכדאי ומומלץ שיהיה ברשות כל אחת ואחד מאיתנו ובכמה גרסאות – לא רק אחד, חביב ככל שיהא. אז אם בושם איננו מוצר צריכה בסיסי (כמו, להבדיל, מצרכי מזון בסיסיים) ואם הוא מיוצר ונמכר בשווקים שהם בעיקרם חופשיים וגם התברכו במגוון רחב מאוד, ואף גדל, של יצרנים רשמיים – מוכרים יותר ומוכרים פחות, גדולים וגדולים פחות – מדוע לא להפעיל עליו את חוקי השוק הפשוטים: יקר מדי? – לא קונים עד שהיצרן יוריד את המחיר לרף סביר יותר. כשם שליצרן שמורה הזכות לקבוע את מחיר מוצריו, כך לצרכן שמורה הזכות שלא לרכוש אותם במחיר זה.
נראה לי שבקרב מרבית הצרכנים, בבואם לרכוש חיקוי של בושם, מתחוללת עמוק בתוכם, במידה כזו או אחרת, דילמה מוסרית. דא עקא למרבה הצער, הדילמה "נפתרת" על נקלה בשלושה צידוקים עיקריים:
- המחיר (היקר ואפילו מאוד).
- איכות – החיקוי "מתעלה" על המקור.
- דעתנו על היצרן – הוא בעצמו "גזלן" ו"חמסן" ושומו שמיים, אפילו מעריך את עצמו "יותר מדי".
ברם וגם אולם צידוקים אלה, בדגש על המחיר, הם במקרה הטוב צידוקים חלשים מאוד ולטעמי האישי גם לא לגיטימיים ולא מוסריים. כי מקומם ולא מוסרי להנות ואף להתפרנס מחיקוי פרי עמלו של אחר האוצר בתוכו ידע רב, מומחיות עילאית, עבודה מאומצת וחשיבה מקורית. כי מדוע לחמוס את פרי עמלו של מי שרקח בושם מוצלח יותר או פחות בדם יזע ודמעות? ארחיק לכת ואטען עוד שמכירת חיקויים של בשמים משולה לטפילות המתפרנסת מפרי עמלם של אחרים ואינה תורמת מאומה לעולם הבשמים – לא בידע, לא בחדשנות ולא באומנותיות.
אני, כיוצר מקווה שיכבדו את יצירתי; וכצרכן, לעולם אכבד את יצירתו של האחר ולא אקנה חיקוי שלו. כי, זה פרי אסור וגם אם הוא כשר (אפילו שבבשמים עסקינן) – הוא מאוד מסריח.