אני נתקל פעמים רבות בשאלות מדוע בושם מסוים מריח נהדר על אחד/ת ומריח ממש לא טוב על אחר/ת, או רחמנא ליצלן, בקשות להתאים בושם מסוים לריח העור.
לכל אדם "חותמת" ריח וחומציות יחודיות של העור, אבל אלה משתנות באופן מורגש מאוד במצבים שונים, כמו: מצב הרוח (מתח/סטרס), מצב הבריאות (מחלות מסוימות), תזונה (מזונות כמו שום, חילבה וכיו"צ).
אילולא עברנו את האבולוציה שהביאתנו עד הלום, היינו עדיין מתקשרים בינינו לבין עצמנו במידה רבה באמצעות ריח. יכולת זו שהיתה לנו בעבר המאוד רחוק התנוונה במידה רבה עם האבולוציה ועידון יכולת התקשורת שלנו. קוראים ליסודות התקשורת הזו פרומונים שמוגדרים בוויקיפדיה ככימיקלים נדיפים המופרשים על ידי יצור חי במטרה להשפיע על ההתנהגות החברתית או המינית של פרטים בני אותו המין. איבר יעקובסון, המשמש כאיבר הרחה נוסף במגוון מינים, הנעזרים בו לזיהוי מולקולות איתות ומשיכה מינית המופרשות על ידי בני מינם, קרי: הפרומונים, התנוון מאוד, כאמור, בקרב המין האנושי.
מחקרים שונים בשלושים השנים האחרונות מלמדים, שגם בני אדם מגיבים לפרומונים מסוימים, אם כי באופן מתון יותר מבעלי חיים אחרים. עם זאת, קיימות עדויות התומכות בכך שקולטנים באף האנושי מסוגלים לזהות מספר פרומונים. כך למשל, נמצא כי תרכובות מסוימות המופרשות בבלוטות הזיעה הנשיות מסייעות להשגת תיאום במועדי הביוץ בין נשים שנחשפו להן ולזיעה גברית נמצאה השפעה מרגיעה מסוימת על נשים.
דא עקא, שכיום פרומונים מעוררים בנו תחושה ריחנית כמו כל מולקולה אחרת שאנחנו מריחים. השפעתם על התנהגותנו מקבילה לזו של אופני איתות אחרים, כגון: מראה חיצוני, גוון הקול וליטוף הגוף. בהתאם לייעוד הביולוגי של מנגנוני איתות אלה, השפעתם ההתנהגותית מוגבלת ולמרבה הצער, אין עדיין בנמצא "שיקוי קסם" שישעבד גבר או אישה לניחוחם. עד כאן מוויקיפדיה, שמסכמת נפלא את כל הידוע לנו עד כה בנושא.
אז הבנו אם כן, שאנחנו, בני האדם, איבדנו במידה רבה את היכולת לתקשר באמצעות פרומונים, אף כי הם עדיין משפיעים עלינו במידה מסוימת (פחותה משמעותית מבמקור) – יתכן שיותר בתת מודע מאשר במודע. ולא אך זאת, כי אם זאת, עם התפתחות עולם הבשמים אנחנו לכאורה מוסיפים חטא על פשע וממסכים את מעט הפרומונים, שאנו יכולים עדיין לשדר ולקלוט, בריחות מלאכותיים וזרים לגופנו, כלומר עולם הבישום – החל בטואלטיקה (סבונים, קרמים) וכלה בבשמים ממש. מאלה אנחנו מבקשים למלא את תפקידם האבוד של הפרומונים, קרי: משיכה חושנית-מינית. אולי כי בצר לנו, אנו מבקשים להמשיך לתקשר באמצעות הריח גם אם מסוג אחר. ואם לסכם מה שלמדנו עד כה, הרי:
- לריח העור שלנו ולחומציותו יש מאפיינים יחודיים אך הם נתונים לשינויים.
- נותרה לנו אך מעט יכולת לתקשר באמצעות פרומונים ואותה אנחנו ממסכים באמצעות ניחוחות זרים, מלאכותיים ואפילו של בעלי חיים אחרים, לשון אחר: בישום לסוגיו.
עכשיו, אם נחזור לרעיון של התאמת הבושם לריח העור, נבין מיד מכל מה שלמדנו לעיל שזוהי משימה מופרכת. ואכן, אין אף בשם רציני שאני מכיר שעוסק בסוג כזה של התאמת בושם. התאמת בושם אישי (לפי הצורך והטעם) יכולה, אפוא, להיות באחד משני אופנים:
- התאמת בושם ללקוח/ה ממבחר קיים של בשמים (מוצרי מדף), בהתאם לצורך של הלקוח/ה (למשל, בושם ליומיום, בושם לאירועים רשמיים וכו'), לטעמו/טעמה האישי (הניחוחות המסוימים שאהובים עליו/עליה) ובהתאם לתקציב שלו/שלה.
- התאמת בושם באמצעות יצירה של בושם יחודי ומקורי בעבור הלקוח/ה, בדיוק כמו תפירת בגד בהזמנה אישית מיוחדת, בהתאם למידות הלקוח/ה. במקרה זה, לרוב, אין בעיה של תקציב מאחר שזו אחת האפשרויות היקרות ביותר לרכישת בושם. היתרון הגדול הוא שהלקוח/ה זוכה לבושם מקורי ויחודי שאין עוד כמותו ושקולע בדיוק לטעמו/טעמה.
אלה שתי משימות שכל בשם טוב מסוגל למלא היטב ואכן, ישנם לא-מעט בשמים שעושים לפחות אחת מהשתיים.
אז זכרו את המלצתנו למעט ככל האפשר בהתבשמות ישירה על העור והעדיפו, ככל שתוכלו התבשמות על הבגד. הותירו לשרלטנים את עניין חומציות העור ושאר מונחים שאינם מקצועיים ואינם רלוונטיים לעולם הבישום.