בואו נעבור רגע לפינת החוויה האישית. אם אתם זוכרים, באחד הפוסטים הקודמים כתבתי לכם על בשמים ואוכל, וליתר דיוק, על בשמים וטעמים. ובכן, החלטתי לערוך ניסוי קטן בעצמי של שילוב ניחוחות מעולם הבשמים במזון, או ליתר דיוק בעוגה. אז אפיתי עוגת שוקולד עשירה שכוללת בין היתר, כמובן, שוקולד מריר איכותי, קפה, מחית קשיו ואגוזי לוז, חלב קוקוס, שמנת וריבת חלב (מתכון בנפרד, למי שירצה…). חדי העין שביניכם ודאי שמו לב שכמעט כל המרכיבים שמניתי מצויים בתחום הבסיס של פירמידת הריחות (מה שמכונה בצרפתית gourmand). לבלילה צירפתי גם תמצית פריחת הדרים וקמצוץ של מי ורדים (נכון, אתם צודקים: זה בא מתחום הלב של פירמידת הריחות). תהיתי מה המינון הנכון ואם ילדים בכלל יאהבו את הטעם. נתתי לאיתן בני בן השלוש לטעום והוא ביקש עוד ועוד. קיבלתי אישור שזה עובר חיך של ילדים…
ואז חשבתי על הבושם Angel של Thierry Mugler שהושק ב-1992 והיה הראשון להמציא את משפחת ה-gourmand ושכאמור, יש בו ניחוחות מנדרינה, פסיפלורה, קרמל, שוקולד, וניל ודבש – חלק מהמרכיבים ששימשו בעוגה שלי. אבל בעוגה, לא הייתי יכול להוסיף מנדרינה או לימון – זה לא היה "מתחבר" לטעמים האחרים. כלומר, טעמים חמצמצים-רעננים שבראש פירמידת הריחות ורוב הטעמים הפירותיים שבלב הפירמידה, אינם מתאימים במיוחד לטעמי ה-gourmand. זה רק חידד את העובדה שחוש הטעם שלנו הוא "העני" מכל החושים והוא מבחין רק בחמישה טעמים: מתוק, מר, מלוח, חמוץ ואוממי. מזל שחוש הריח, שיכול להבחין באלפי ניחוחות שונים, מעשיר אותו. תשאלו כל מי שאתרע מזלו ואיבד את חוש הריח ויש, לצערנו, לא מעט כאלה בעקבות הקורונה.