מיתוס מס' 1: אם מתבשמים לא צריך להתקלח.
נכון. בתנאי שחייתם לפני כמה מאות שנים. זה מיתוס שרווח במאות הקודמות במחשבה שבשמים חוסכים את הצורך ברחצה ובהיגיינה באמצעות מים וסבון – בשמים, אם תרצו, הם האלכוג'ל של פעם. כמובן זו טעות – ומי שעדיין סבור כך שירוץ מהר להתקלח – ובושם, בהקשר זה, הוא רק משלים היגיינה והופעה.
מיתוס מס' 2: כל הבשמים היוצרים המפורסמים של בתי האופנה הגדולים יצרו את הבשמים הידועים.
לא נכון. חלקם, במיוחד אלה שכבר זרח כוכבם, רק חתומים על יצירות מפוארות, גם אם קצת תרמו להן (בקטנה, כמו שאומרים…).
מיתוס מס' 3: בקבוק בושם שנפל ונשבר מביא מזל טוב.
נכון. בעיקר ליצרן ולחנות שמוכרים את אותו בושם שנפל ונשבר.
מיתוס מס' 4: בושם שעשוי מחומרים טבעיים בלבד יותר איכותי מבושם שמשלב גם חומרים סינתטיים.
לא נכון. אני מכיר אישית מישהו שמכין בושם מלימון וקינמון בלבד ותאמינו לי, זה ממש לא איכותי. בושם איכותי נמדד לפי טיב חומרי הגלם שבו – טבעיים וסינתטיים ובמורכבות היצירתית שבו, כמו גם היכולת לספר סיפור מתמשך בשפת הריח בלבד. בושם איכותי מחומרים טבעיים בלבד (תלוי גם בהרכב) עלול להיות יקר יותר כפועל יוצא, בין היתר, של עלות חומרי הגלם.
מיתוס מס' 5: הבשם היוצר של הבושם השאיר מקום ריק בנוסחה כדי שתוסיפו לבושם את ריח העור הייחודי שלכם.
לא נכון. למרות שמפתה לחשוב שבעידן הנוכחי, גם יוצרי הבשמים מחפשים את חוכמת ההמונים ומצפים שזו תעשיר את הבושם שלהם. לכן, רק טבעי לצפות שלכל בקבוק יש באץ' שמותאם לכל לקוח. אבל טוב, לא ממש, כי כל בשם רואה ביצירה שלו מוצר שלם (שלא לומר מושלם), אלא אם כן תכנן זאת מראש כמוצר שכבות או שילובים. אז למה יש מי שממשיך לנסות "לשפר" את הבושם עם ריח העור…?
מיתוס מס' 6: אם אני הפסקתי להריח את הבושם, סימן שגם האחרים כבר לא מריחים אותו.
לא נכון. אלא אם כן, כמו ב"כבש ה-16" מי שמביט בי מאחור, לא יודע מי אני… אבל ברור שהאחרים מריחים אותי יותר טוב ממני. מסיבות אבולוציוניות, חוש הריח מסתגל במהירות לריחות קבועים (קרי: ריח הגוף שלנו, הבושם שהתבשמנו בו) ונוטה לרוב להתעלם מהם במהירות. זה נקרא בשפה המקצועית "רוויה של חוש הריח". סביבתכם תמשיך להריח את הבושם שעליכם בהתאם לשלבי ההתפתחות שלו.
מיתוס מס' 7: כשהפסקתי להריח את הבושם שלי, צריך מיד לרענן אותו.
לא נכון: בהמשך למיתוס מס' 6, בשל הרוויה של חוש הריח, הסביבה עדיין תריח את הבושם שעליכם גם אם הפסקתם להריח אותו. התבשמות חוזרת בשלב מוקדם מדי תעטוף אתכם בעננת בושם כבדה, מחניקה ולא נעימה – גם חנקתם, גם בזבזתם… (אבל הרחקתם מעצמכם אנשים ומחלות) תלוי בסוג הבושם – ניתן לרעננו באמצע היום, לפי הצורך.
מיתוס מס' 8: בושם חדש בחנות מנסים רק על העור.
נכון. אבל רק בתנאי שהחלטתם לנסות לשפר את הנוסחה של הבושם ו/או לעשות לעצמכם סלט של בשמים על העור.
מיתוס מס' 9: כל בשמי הבוטיק (רקח) איכותיים יותר מהבשמים המסחריים המוכרים.
לא נכון. עולם בשמי הרקח הוא אמנם גדול ומגוון במיוחד, אך כמו בכל תחום, יש בו איכותיים יותר ואיכותיים פחות. ההבדל העיקרי הוא ברעיון/האמירה/המחשבה האומנותית שמאפיינת חלק גדול מאוד מיצירות בשמי הרקח.
מיתוס מס' 10: ישנו תחום במקצוע הבישום העוסק בהתאמת הבושם לריח עור, החומציות שלו וכו'.
לא נכון. אין אף בשם רציני שעוסק בסוג כזה של התאמת בושם. התאמת בושם אישית יכולה, להיות ממבחר קיים של בשמים (מוצרי מדף), בהתאם לצורך של הלקוח, לטעמו האישי ולתקציב שלו; או באמצעות יצירה של בושם יחודי ומקורי בעבור הלקוח.
מיתוס בונוס מס' 11: דיילות המכירה של הבשמים בפארמים השונים – כולן חכמות, כולן נבונות, כולן יודעות את התורה (של הבשמים) וכולן מוכשרות, תרתי משמע, לתפקידן.
פחחחחח, הצחקתם אותי…
מיתוֹס (ביוונית: μῦθος) הוא סיפור עם, המתאר אירוע – מן העבר, ההווה או העתיד – אשר אף כי קיים ספק על אמתותו, הוא בעל חשיבות יוצאת דופן או משמעות עמוקה עבור קהילה מסוימת. במיתוס מעורבים אלים, גיבורים על אנושיים או משתתפים אחרים – מופעלים או מפעילים – אשר תורמים לעיצוב זהותה ותפיסתה של אותה הקבוצה, המאמינה והדבקה במיתוס.