ערב אחד כשהלכתי עם אשתי לדייט, הרהרתי בפרויקט יצירה שאנחנו עובדים עליו וחשבתי איך עולמנו נחלק לאסכולות. למשל: אסכולות במוזיקה, אסכולות בבשמים – יש החובבים מוזיקה קלאסית ומתעבים סגנונות כמו פופ ורוק ויש ההיפך; ויש למשל, המצדדים בקנאות בבשמים טבעיים, אולי מתוך אמונה שטבעי זה בהכרח טוב ואיכותי. בעבר כבר כתבתי על הקשר בין מוזיקה לבשמים. אתם ודאי זוכרים כמה ענייה היא שפת הבשמים (נו טוב, אתם חווים זאת יום-יום בבואכם לתאר לאחרים ניחוחות של בשמים או של "תווים"), עד כי נאלצה לרעות בשדות זרים כמו זו של המוזיקה ולשאול ממנה מילים כדי לבנות רסיסי שפה לא-לתפארת – רק סתם משהו שיאפשר תקשורת בסיסית.
אבל, על כך כבר כתבתי ולא על זה אני רוצה להתעכב עתה. הפעם אני רוצה להציג לכם את הדמיון שאני רואה בין בשמים המבוססים על חומרי גלם טבעיים לבין… מוזיקה קלאסית.
אז אי-שם, וזה בערך באותה תקופה, כשמדע הכימיה לא היה מפותח במיוחד, לרשות הבשמים היוצרים עמדו רק שמנים אתריים שזוקקו, באיכות משתנה, מצמחים שונים או מבעלי חיים, כשזה היה עדיין מותר. נדמה לי שבגדול אפשר לחשוב על מספר שהוא נמוך בהרבה מ-200 חומרי גלם שונים שעמדו לרשותם. זה אולי נשמע הרבה, דא עקא, בפועל – זה לא. מגוון הצירופים התיאורטי מלכתחילה אינו מאוד גדול, בלשון המעטה, והמעשי אף קטן מכך (לא כל אקורד הוא מוצלח או מעניין).
גם עולם המוזיקה באותה עת היה מוגבל-משהו: מגוון כלי הנגינה השונים התחלק בסה"כ ל-3 קטגוריות: כלי הנשיפה, כלי המיתר וכלי ההקשה (שבהם במיוחד – בדגש על התופים, נעשה שימוש די מזערי).
אבל רגע, לפני שאתם מוחים ובצדק, אין כאן כל אמירה על איכות. מוזיקה קלאסית היא נפלאה, במיוחד למי שאוהב אותה… אבל עם עידן החשמל והאלקטרוניקה במאה ה-20 התווספו צלילים אלקטרוניים, כמו של גיטרה חשמלית, אורגן (והנה עוד מילה מתחום המוזיקה שהתאזרחה לה במחוזות הבשמים) וסינטסייזרים למיניהם שהעשירו מאוד את היצירות המוזיקליות ואף הביאו ליצירת סגנונות מוזיקה חדשים.
ואז כמעט במקביל (לקראת סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20 – למי שזה ממש חשוב) התחיל מדע הכימיה להשתכלל ולגלות חומרי גלם חדשים ופורצי-דרך לעולם הבשמים. מאז החל מגוון החומרים שעומדים לרשות הבשם היוצר לצמוח באופן מדהים וחסר-תקדים: לא רק שמנים אתריים שמזוקקים מהטבע, אלא גם כל המולקולות המעניינות שמרכיבות את השמנים. כלומר, פירוק שמן אתרי לכל המולקולות המרכיבות אותו, (או כמו לפצח את האטום, אם תרצו…). מעתה, ניתן לא רק לייצר את אותן מולקולות שבטבע באופן מלאכותי ובזול – אלא גם מולקולות שאינן קיימות כלל בטבע. פתאום מגוון הניחוחות שהיה מוגבל קודם לכן, הפך להיות עשיר, מורכב ועמו גם הבשמים שניתן ליצור מהם. הדבר גם אפשר את שכלול המתודולוגיה ויצירת משפחות ריח חדשות – אם אתם זוכרים את הפוסט שכתבתי על הפירמידה (שלא אנחנו בנינו) בניחוח אחד מי יודע. ולא אך זאת כי אם זאת, עתה גם ניתן ליצור בשמים מדויקים יותר, עם היכולת להדגיש ניחוחות מסוימים בתוך חומרי גלם טבעיים, לחקות ובזול ניחוחות של חומרי גלם יקרי-ערך במיוחד. פתאום, עם למעלה מ-3000 מולקולות סינתטיות האפשרויות הן כמעט אינסופיות. בד בבד גם פוחתת התלות באיכות חומרי הגלם הטבעיים, שהרי תמיד ניתן "להרכיב" מחדש ובכל גון-ריח שנרצה ניחוח של פרחים (למשל: ורד, יסמין, טוברוז, שושנת העמקים), של עצים ובעצם מה לא… בנוסף, קיבלנו גם ניחוחות של פירות שלא היו קיימים קודם בבשמים (זולת פירות ההדר). עולמות שלמים – לא אחד, של אפשרות שנפתחים בפני הבשמים היוצרים.
אז בפעם הבאה שתשמעו שיחה על בשמים טבעיים, תזכרו כמה עושר הביא מדע הכימיה לעולם הבשמים עם המולקולות הסינתטיות – אפילו יותר מהעושר שהביאה האלקטרוניקה לעולם המוזיקה.