אני מקבל לא-מעט פניות מלקוחות שמבקשות בושם חושני ואפילו סקסי. ואני מגרד בפדחתי ותוהה מה זה בכלל…
אנסה לפרק את המוקש הזה בשני טיעונים מרכזיים:
- אין עוררין על כך שתעשיית הבשמים כפופה לעולם האופנה ולתכתיבי האופנה, לטוב ולרע. אם בעבר, למשל, בושם פרחוני ("בוקה פרחים"), כמו למשל שאנל 5, נחשב לנחשק ויוקרתי, הרי שהיום בושם Soliflore, כלומר בושם המבוסס בעיקר על פרח אחד (ורד, יסמין, טוברוז וכו') נחשב אופנתי יותר. כך גם לגבי ניחוחות שנחשבים גבריים או נשיים, סקסיים-חושניים או "רשמיים".
- זכרו תמיד שניחוחות, כמו טעמים, הם בסופו של דבר עניין של טעם וריח וכמה שקלישאה זו כבר נראית לכם אולי שחוקה וחבוטה, עדיין לא נס ליחה והיא עודנה אבן-יסוד בחלוקת האנשים לקטגוריות של העדפת ניחוחות. הניסיון מלמד שאין מנוס מלהכיר בעובדה – שהיא כמעט חוק-טבע במקצוע הבישום, שבעוד שיש אנשים שאוהבים קבוצת ריחות/ניחוחות מסוימים (נניח, למשל, רעננים-הדריים, או פרחים מסוימים כמו ורד או יסמין) ויש אנשים אחרים שממש מתעבים ריחות אלה.
אז אם "נלביש" את הטיעון הראשון על זה השני, נבין שתכונות רבות שמיוחסות לניחוחות מסוימים, הן פרי אופנה משתנה ואינם נובעים מאיזושהי הסכמה רחבה הנובעת מטבעו האימננטי של הניחוח המסוים.
אחרי שהבנו את זה, הרשו לי לקחת אתכם להתבונן בשתי סצנות רומנטיות שונות שעושות שימוש בבושם "סקסי-חושני":
- בסצנה הראשונה, בחורה שיוצאת לדייט ומבקשת, מטבע האירוע ורצונה להקסים את שותפה לדייט, להתבשם בבושם סקסי-חושני. היא בוחרת בבושם שמקובל אופנתית ככזה. במפגש עם הבחור, עולה באפו ניחוח הבושם שלה. הוא אומר לעצמו בעיקום אף שהוא לא סובל את הבושם שהיא בחרה (פשוט כי הוא כנראה מתעב את אחד המרכיבים בו – בדיוק מאלה שמקנים לבושם את הילתו הסקסית-חושנית). ידידנו סובל כל הערב ומחפש לסיים את הדייט בהקדם כדי להפסיק להריח את הבושם שכה אינו ערב לחכו.
יתכן בהחלט מצב אחר בו ידידנו יחוש אף הוא כי הבושם של גיבורתנו הוא אכן סקסי-חושני למהדרין. ואולם די בכך שקיימת אפשרות יותר מסבירה שהוא לא יחשוב כך, שסותרת את התאוריה הנ"ל.
- בסצנה השנייה שני בני זוג מבקשים להעשיר את הזוגיות והמיניות שלהם ומחפשים יחד בושם או בשמים סקסיים שעונים על ההגדרות האישיות של כל אחד מהם. כך, הם בוחרים במודע בושם או בשמים שהם יודעים בהחלט שמפעילים אצלם ביחד וכל אחד לחוד את תחושת החושניות והסקסיות.
אז כך, נמצאנו למדים, אפוא, שתכונות מסוימות שמיוחסות לבשמים הן בעיקר תלויות אופנה וטעם ואין בהן אמת אבסולוטית. ואם אתם לא מאמינים לי, אז האמינו לניסוי קטן שערכתי שהוכיח את טענתי מעבר לכל ספק: שני אנשים שונים בשתי הזדמנויות שונות נתבקשו בנפרד להריח אותם שני בשמים ולחוות דעתם איזה משניהם יותר סקסי ואיזה יותר רשמי לטעמם. בחירתם היתה בדיוק הפוכה…
אז אם אתם מחפשים בושם סקסי, כדאי שהצד כלפיו "מופנה" הבושם יהיה בעניין. כך תהיו בטוחים שהבחירה שלכם 100% סקסית. ואם אין אפשרות כזו, פשוט לכו על הבושם שגרף בעבורכם את המחמאות הרבות ביותר. זה הימור, וכמו בהימור, נסו כמיטב יכולתכם למזער סיכונים.