בשמים ואוכל 1

מה דעתכם על תרגום של בושם לאוכל? נשמע מוזר, משונה, הזוי? אז נכון, זה בעצם לתרגם מגוון של עשרות ואפילו מאות ויותר של ניחוחות לחמישה טעמים בלבד (מתוק, מלוח, מר, חמוץ ואומאמי) – ממש כמו "לתרגם" תמונה צבעונית לתמונה עם חמישה צבעים בלבד, למי שעוד זוכר את משחקי המחשב של שנות ה-90' של המאה שעברה…
אבל רגע, בניגוד לאנלוגית הצבעים, לריח תפקיד קריטי בהנאה מהאוכל והעשרת הטעמים שלו. ועוד דבר, משחר ההסטוריה שלה תעשיית הבשמים עושה שימוש במרכיבים שמשמשים גם למזון – בין אם זה צמחי התבלין למיניהם, כגון: רוזמרין, עלי דפנה, טימין וכו', בין אם זה פירות ההדר כמו הלימון, התפוז, האשכולית ובין אם זה עתה כל התחום החדש יחסית שנקרא בצרפתית gourmand, כמו השוקולד, הקפה, הקרמל והווניל. רבים מכם ודאי מכירים את הבושם Angel של Thierry Mugler, שמורכב בין היתר מניחוחות מנדרינה, פסיפלורה, קרמל, שוקולד, דבש ווניל. 
נשמע טעים, לא?