הפירמידה (שלא אנחנו בנינו) בניחוח אחד מי יודע

הפעם אני רוצה לספר לכם על נושא שאמנם כבר מוכר היטב לרבים מכם. אבל, לטובת שני הבנים כאן מההגדה: התם (שאולי לא לגמרי מבין) וזה שאינו יודע לשאול (קצת מתבייש לשאול), החלטתי לקיים את הציווי "את פתח לו, שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמור", או במילים אחרות, להרים את הכפפה ולבאר פשרן של תופעות בסיסיות בעולם הניחוחות – הבשמים.

אז אחרי ההקדמה הזו, בואו נצא לדרך. אל דאגה, היא לא תמשך 40 שנה ולא נקרע פה שום ים – סתם נצא לשאוף קצת אויר מבושם בטווח של 100 מטר מהבית…

כשבשם יוצר ניגש ליצור בושם, הוא אנוס להתמודד בין היתר עם שתי תכונות-יסוד הרלוונטיות של מולקולות הריח: עוצמה (intensité – כמה "חזק" הניחוח, או מה שמכונה כאן "הקרנה") ומידת הנידוף (tenacité – כמה מהר הניחוח מתפוגג/מתנדף, או מה שמכונה כאן "עמידות"). בתכונה הראשונה קל יותר לשלוט, בעיקר ע"י שינוי הריכוז של תמצית הריח בתערובת הבושם. בשנייה קצת יותר קשה לשלוט ולעכב במקצת מולקולות "ג'ינג'יות" באופיין (מבלי לפגוע באף ג'ינג'ית כאן…) שנחפזות להמלט לאויר החופשי. לכן, זו גם התכונה היותר מעניינת שלצורך תיאורה הגראפי הומצאה הפירמידה (ואני מצטער להשבית שמחות: כמו במצרים, כך גם בעולם הבשמים – לא אנחנו בנינו אותה). הפירמידה הזו (ולמה בעצם קוראים לה פירמידה ולא משולש, כי זה יותר "סקסי" מסתם משולש…?) מחולקת לרוב לשלוש קומות: קומה עליונה, קומה אמצעית וקומת הבסיס. ספוילר: זה יותר משלוש קומות, אבל על זה – בהמשך… אז מה יש לנו בקומות האלה?

בקומה העליונה שיקרא שמה בעברית "נִיחוֹחַ מַזְמִין" תמצאו את המולקולות שמתנדפות הכי מהר – רק פתחתם את הבקבוק והתזתם והן כבר ממהרות לדרכן. זו קומת המפגש הראשוני עם הבושם, בה חברות הבשמים הגדולות משקיעות את מרב המאמץ, מתוך ידיעה שהרוב המוחלט של הלקוחות (לא אתם, לשמחתי!) לא מקדיש יותר מכמה שניות כדי להתרשם מהבושם (ורק כדי להוסיף חטא על פשע גם עושים זאת על העור, רחמנא ליצלן) – מבחינתן אין להן הזדמנות שניה לרושם ראשוני… לצורך הפשטות נאמר שקומה זו מכילה בעיקר את פרות ההדר בצורתם הטבעית או הסינתטית – ולפני שאתם קופצים לצעוק שזה לא רק זה, אני אדגיש שאתם כמובן צודקים, אבל זה, כאמור, רק לשם פשטות הדיון. בסדר? באותה רוח, זו הקומה שמרכיביה נוטים להתנדף תוך דקות, בממוצע כרבע שעה. זה כמובן משתנה בין חומרי הגלם השונים. הנה, אמרתי…

הקומה השניה, שיקרא שמה בעברית "נִיחוֹחַ הלִבָּה" היא שלב התפתחות הבושם. תמצאו בה בעיקר את משפחת הפרחים יחד עם ניחוחות ירוקים, אלדהידים, פרותיים וימיים. זו קומה שמרכיביה יפרדו מאיתנו תוך כמה שעות.

קומת הבסיס, שיקרא שמה בעברית "ִניחוֹחַ הבָּסִיס" היא הקומה הכי נאמנה, או עצלה – תלוי בנקודת המבט והיא זו שיוצרת את שובל הבושם (הגיוני: המולקולות מיתר הקומות כבר התפזרו לענייניהן). שם תמצאו בין היתר (ושוב, לא לקפוץ – זו לא רשימה ממצה…) את גוני הריח של התבלינים, העור, העץ ה-gourmand, האמבר והאבקתי (פודרה). זו קומה שמרכיביה ישמחו להשאר איתנו אפילו יום ויותר.

אבל רגע, קודם טענתי שזה יותר מסתם שלוש קומות – אז כן, הבשמים היוצרים הם כנראה אנשי משפחה אוהבים והחליטו לחלק את חומרי הגלם הטבעיים ותחליפיהם הסינתטיים ל-8 משפחות ואותן לדרג לפי מידת הנידוף של המולקולות שלהם. אבל 8 משפחות אינן מספיקות למיון כלל חומרי הגלם הנפוצים. אומרים שהדרך לגהינום רצופה כוונות טובות אז היא לא פסחה גם על עולם הבישום, כי אם יש רק 8 משפחות ריח, צריך להוסיף עוד. אז הוסיפו להן גם 17 גוני ריח (facets, בלעז) כש-7 מהם חופפים למשפחות. ואם זה לא מספיק מסובך לכם, הרי ש-3 מהמשפחות הן בכלל משפחות קצת "חורגות" כי הן אינן משפחות של חומרי גלם ממש, אלא אקורדים (תעריבים, בעברית): Orientale ,Fougère ו-Chypre. מבולבלים? גם אנחנו… מי אמר שכל מתודולוגיה היא בהכרח הגיונית?

אם נתעלם מחידת האפיקומן הנ"ל (הראשון שימצא אותו שיכריז אֵאוּרֵקָה), או אז הפירמידה נראית יותר כמו שכבות. עכשיו כבר קל יותר להבין איך צפוי הבושם להריח, או אלו מרכיבי ריח דומיננטיים נמצא בשלבים שונים של היום.

אז היו לנו בקצרה: פירמידה אחת, שתי תכונות למולקולות, 3 קומות, 8 משפחות, ו-10 גוני ריח נוספים. נשאר רק לעבור לחד גדיא…

שיהיה לכם חג אביב שמח וניחוח רענן!

בשמי בוטיק (בשמי רקח)

בשמי בוטיק, הנקראים בעברית תקנית בשמי רקח (Parfums de Niche בצרפתית, או Niche Perfumes באנגלית) הוא עולם שלם ועשיר של בשמים שמתקיים במקביל לעולם הבשמים "הקלאסי" של היצרניות המסחריות הגדולות והמוכרות, דוגמת: Dior, Chanel, Yves Saint Laurent ואחרות. למעשה, עולם בשמי הבוטיק אף גדול הרבה יותר מהעולם "הקלאסי" וכולל מאות רבות של יצרנים – מקטנים מאוד ולא מוכרים ועד יצרנים גדולים יותר ומוכרים יותר, כגון: Creed, Annick Goutal ,Frapin ואחרים.

עיקר תכלית הקיום של עולם בשמי הבוטיק כיום הוא הצבת אלטרנטיבה לעולם הבשמים "הקלאסי" ואף מחאה נגדו על מסחריות היתר שבו ואובדן האמירה הייחודית. שכן, עולם הבשמים המודרני של בתי האופנה המוכרים החל להתפתח כחטיבה משלימה לקולקציות השונות של בתי האופנה והשתלב בהן היטב כאביזר שכבודו במקומו, הנותן ביטוי נאמן (לפחות לתפישת מנהלי בית האופנה) לאמירה האופנתית של כל בית אופנה או קולקציה וחשוב מכך, לתפישת האישה עפ"י בית האופנה. דוגמה מעניינת לכך הוא הבושם Poison מבית Dior שהושק לראשונה ב-1985 ושאריזתו זכתה לצבע הירוק התואם לצבע יתר פרטי הקולקציה (שמלות, תיקים, נעליים וכו').חברת Chanel פיתחה עוד קודם לכן את הבושם Chanel 5 אותו השיקה ב-1922 – כבושם החדש לאישה המודרנית וביטאה זאת, בין היתר, באמצעות שימוש במולקולה כימית חדשה בעולם הבשמים: aldehyde (קבוצת תרכובות אורגניות, בה חומרים רבים הנותנים לפירות את טעמם וריחם). הבושם תמך, אפוא, באופן בו תפשה Chanel את האישה המודרנית.

עם זאת, במרוצת השנים, החלו חטיבות הבשמים בבתי האופנה לגלות עצמאות והתנתקו משאר פריטי הקולקציה. בד בבד, החלה המסחריות להחליף את מקום הקולקציה הכללית כתפישת הקיום של הבושם והדבר בא לידי ביטוי במאמץ להתאים את ניחוח הבושם לטעמו של קהל רחב ככל האפשר, קרי: לפנות למכנה משותף נמוך הרבה יותר. בתנאים כאלה מאבד הבושם את האמירה הייחודית שלו והופך לכאורה לבושם שמתאים "לכולם".זו, אפוא, הסיבה שהיוצרים והיצרנים של בשמי הבוטיק מבקשים להדגיש אמירה/תפישה כלשהי באמצעות הבשמים ומנסים לפנות לקהל שמחפש בושם עם אופי ייחודי ותפישת עולם מגובשת בבסיסו. כמה פורצי דרך נחשבים היום ל"היסטוריים", כמו: Patricia de Nicolaï, Annick Goutal Creed ועוד.

יוצרים ויצרנים של בשמי בוטיק הם בראש ובראשונה אמנים המבקשים לחדש את עולם הבשמים וליצור עולם אמנותי מורכב ועשיר. נטייתם תהיה ליצור ריחות ייחודיים, יוצאי דופן, ואף מפתיעים לעיתים, גם אם ריחות אלה יותר "קלאסיים" בכך שהם שואפים להרמוניה ולעומק ועושר, כמו: Francesca dell'Oro או Masque. ניחוח הבושם מבטא סיפור, זכרון, או חזיון אך לא נוצר בהכרח בהתאמה לקהל אליו הוא פונה. כל בושם מלווה באמירה אמנותית על עולם הריחות. הוא פותח צוהר לעולם נפלא וקסום.

ישנם, למשל, יוצרים (כמו Unum או Olivier Durbano) המבקשים להפוך את עולם הבשמים לסוג של אמנות. ההשראה נובעת מתחומי אמנות אחרים, כגון: מוזיקה או אוצרות טבע כמו אבנים ומינרלים… בכך נפתח עולם אסוציאציות עשיר שמחייב פיתוח הדימיון וגילוי רבדים חדשים ומרתקים של הבשמים. יוצרים אחרים, כמו Etat Libre d'Orange מבקשים למחות נגד ההתמסחרות של תעשיית הבשמים הממוסדת ולהדגיש את חופש הביטוי והיצירה של הבושם עצמו ונותנים לבשמיהם שמות מאוד לא-שגרתיים כגון: "שום דבר" Rien)) "חשמלאי שמן" Fat Electrician)) "סוף העולם"
(La Fin du Monde) או "זונת ארמונות" (Putaindes Palaces).

אפשר גם לומר שבנסיבות אלה, קל הרבה יותר למצוא "הברקות" בתחום בשמי הבוטיק, מאשר בתחום הבשמים "הקלאסיים". דווקא הודות למבחר העצום, האופי, האמירה והתפישה היחודיות – כל אחת ואחד יכולים למצוא לעצמם בושם שמתאים לצרכיהם, לטעמם ולביטוי העצמי שהם מחפשים.

בשמים לנשים, לגברים, unisex?

בעולם הבשמים, שהוא (עדיין) חלק מתעשיית האופנה ישנה מחלוקת עקרונית האם נכונה ההבחנה בין בשמים לגברים לבין בשמים לנשים. ויכוח לגיטימי בעידן של שוויון זכויות בין המינים.

חסידי השוויון יטענו שבושם הוא בושם וריח טוב הוא ריח טוב בין אם על אישה ובין אם על גבר. חסידי ההפרדה יטענו שבושם הוא חלק מאופנה וכמו שיש אופנה לנשים ואופנה לגברים, כך יש להבחין בין בשמים לגברים ובשמים לנשים. יתרה מזו, הם גם יטענו שבושם הוא לא רק משלים הופעה (אופנתית) אלא גם מבטא את האישיות של מי שנושא אותו ומגדר הוא אחד המרכיבים באישיות.

בין שני "המחנות הנצים" ישנו עוד מחנה קטנטן שדוגל בשויון זכויות מלא בין נשים לגברים ומאמין בבשמים שמתאימים לשני המינים גם יחד – בשמי ה-unisex. בשמים אלה, לרוב נמנעים מאמירה ברורה באשר לזהות המינית ויכולים אכן להתאים לרוב הנשים והגברים – במיוחד אם אינם מחפשים אמירה מגדרית ברורה. אז האם בשמי ה-unisex, כמו למשל Calvin Klein CK2 או כמו אלה שתמצאו בחנות שלנו, כאן באתר, שאמורים להתאים גם לנשים וגם לגברים הם סוג של פשרה בין שני המחנות? אם נשים לובשות חליפות מחוייטות (נשיות) אז יש בכך מקום גם לתחום "אפור" שאינו במובהק נשי או גברי?

פרגונאר (Fragonard) – יצרן בשמים או יותר מוזיאון?

חובב בשמים שיסתובב קצת בעיירה Grasse או אפילו בפריז לא יתקשה למצוא את השם Fragonard. לרוב זה מבנה גדול שהוא שילוב מרשים של מוזיאון קטן עם סיור מודרך, עם חנות בשמים.
בסיור המודרך במוזיאון תזכו לטעימה קטנה, על קצה המזלג ממש, החל מתהליך המיצוי והיצור של חומרי הגלם המשמשים ליצירת הבושם ועד מילוי הבקבוקונים. סיום הסיור, כרגיל במקומות כאלה, הוא בחנות המפעל. גם החנות מרשימה עם עמדות מכירה רבות של בשמים וכל מה שרק יכול להפיץ ניחוח מבושם. המדריכה תציג לכם ממבחר הבשמים של החברה וקצת תבחן אתכם אם אתם יודעים לזהות את המרכיבים העיקריים בבשמים שתיתן לכם להריח. 
החברה מוכרת את הבשמים בבקבוקוני אלומיניום פשוטים למראה מתוך תפישה ירוקה שעיצובו האסתטי-אופנתי של הקנקן פחות חשוב ממה שבתוכו. הבקבוקון, לשיטתם, נועד למילוי חוזר ולהגנה על הבושם מפני נזקי האור. אבל, וכאן האבל הגדול: למרות המצג המרשים ולמרות המחירים הנוחים עם עסקאות חבילה מעניינות, מבחר הבשמים לנשים וגברים כאחד – דל באופן מאכזב.
אז מי שזה מעניין אותו – לכו לראות, אבל זכרו שזה מקום, לטעמי לפחות, לביקור אחד בלבד.
שיהיה לכם ניחוח רענן!

על בשמים ואוכל

מה דעתכם על תרגום של בושם לאוכל? נשמע מוזר, משונה, הזוי? אז נכון, זה בעצם לתרגם מגוון של עשרות ואפילו מאות ויותר של ניחוחות לחמישה טעמים בלבד (מתוק, מלוח, מר, חמוץ ואומאמי) – ממש כמו "לתרגם" תמונה צבעונית לתמונה עם חמישה צבעים בלבד, למי שעוד זוכר את משחקי המחשב של שנות ה-90' של המאה שעברה…
אבל רגע, בניגוד לאנלוגית הצבעים, לריח תפקיד קריטי בהנאה מהאוכל והעשרת הטעמים שלו. ועוד דבר, משחר ההסטוריה שלה תעשיית הבשמים עושה שימוש במרכיבים שמשמשים גם למזון – בין אם זה צמחי התבלין למיניהם, כגון: רוזמרין, עלי דפנה, טימין וכו', בין אם זה פירות ההדר כמו הלימון, התפוז, האשכולית ובין אם זה עתה כל התחום החדש יחסית שנקרא בצרפתית gourmand, כמו השוקולד, הקפה, הקרמל והווניל. רבים מכם ודאי מכירים את הבושם Angel של Thierry Mugler, שמורכב בין היתר מניחוחות מנדרינה, פסיפלורה, קרמל, שוקולד, דבש ווניל. 
נשמע טעים, לא?

מחפשים "הברקות" בתחום הבשמים?

מנסיוני, תוכלו למצוא לא-מעט כאלה לטעמכם בתחום בשמי הנישה (בוטיק). שם, לפחות, לא מנסים להתחנף לאיזשהו טעם וירטואלי של "הלקוח הממוצע", כי פשוט אין כזה. לאנשים שונים טעמים שונים והעדפות שונות. המאמץ של החברות המסחריות הגדולות כמו Dior, Chanel ואחרות, ליצור בשמים שיתאימו למגוון רחב ככל האפשר של טעמים והעדפות גובל לשיטתי בזילות המקצוע ומוריד מערך הבשמים שלהן.

אה כן, וגם לא נדיר למצוא נסיון באותן חברות מסחריות גדולות "לסחוט את הלימון" עד תום מבשמים מוצלחים באמת שזכו גם להצלחה מסחרית, ע"י השקת גרסאות שונות ומשונות של הבושם המקורי. ראו למשל Angel מבית Thierry Mugler שקיבל גירסאות "מחודשות", כמו:

Angel Eau Sucrée, Angel New Star,

או בכלל הסדרה ה"חדשה" Angel Muse.

בתמונות דוגמה קטנה להברקה של חברה קטנה מפריז בשם Les Parfums de Rosine: בושם נשי מופלא עם ניחוח יוקרתי שמשדר לטעמי נוכחות סמכותית ומקצועית, למרות שמו "בלרינה".

והאמינו לי, יש עוד הרבה כאלה…

על בשמים ופרסומות

כבר מזמן התגנב ללבי החשד שככל שיצרן משקיע יותר משאבים בפרסום נוצץ ויוקרתי של בושם מתוצרתו, כך צפוי הבושם להיות בינוני מינוס, במקרה הטוב. חשבתי גם שיש לזה אולי הסבר הגיוני, לפיו, כמו מוצרים רבים אחרים – גם בשמים מוצלחים/מעניינים במיוחד "מוכרים" עצמם היטב וריחם עובר מאף לאף כשם ששמעם עובר מפה לאוזן… לדעתי, הבושם Angel (ואולי גם Alien) מבית Thierry Mugler הם דוגמה מעניינת לבשמים מוצלחים שנמכרים היטב.
מה אתם חושבים?