אם תאשימו אותי בחיבתי הרבה לחג הפסח, זה יהיה לגמרי בצדק. זה כמובן, הודות לטיולים בחיק הטבע והנאה מההתעוררות מתרדמת החורף של תחילת האביב, עם ההבטחה הגדולה (אבל קצרה) לקולות מים רבים ושפע צבעים מרהיבים וניחוחות משכרים…
אפרופו ניחוחות, אני נשאל רבות לגבי סוגיית ה"עמידות" של בשמים, או כמה מהר הם נחפזים להפרד מאיתנו במהלך היום ולא מותירים הרבה רושם על סביבתנו, כפי שהיינו רוצים. עלינו, כמו שאתם ודאי זוכרים, הם יפסיקו להותיר רושם ריחני תוך זמן קצר מרגע שנתבשם בהם. כן נכון, זו תופעת הרוויה של חוש הריח.
עניין העמידות משתנה כמובן מבושם לבושם אבל כל בושם משתנה מרגע ההתזה. זוכרים את הפירמידה ומה היא יודעת לספר לנו?
אז יש בשמים שאם נתבשם בהם בבוקר ימשיכו להצהיר שהם חיים ובועטים גם לעת ערב, ויש בשמים שבצהרים כבר ירימו ידיים ויגוועו לאטם.
ואני חושב לעצמי: אם בושם הוא נפלא ממש אבל למרבה האכזבה גם קצת קצר רוח, תרתי משמע, אולי זו אינה סיבה לוותר עליו. וכל כך למה? כי אולי יש לזה פתרון פשוט וישים למדי – נכון, לא לכולם ולא בכל מצב, אבל מספיק טוב לרבים.
קוראים לו דיקנט ומשמעותו המקורית היא העברת נוזל ממיכל אחד למיכל אחר, כלומר מילוי מיכל קטן ממיכל גדול יותר. זה מונח שנעשה בו שימוש בעולם היין וככל הנראה היגר לעולם הבשמים. אז כן, יש מותגים שמצרפים גם בקבוקון בושם קטן לתיק בדרך, כדי שתוכלו לרענן את הבושם לפי הצורך במהלך היום. אתם תמיד יכולים לרכוש בקבוקון קטן של כמה מ"ל ולמלא בו מהבושם שאתם אוהבים ולשאת אותו איתכם בתיק. כך תוכלו באמצע היום לרענן את הבושם שעליכם שאתם כה אוהבים, אבל יודעים שהוא קצר רוח… בפעולה זו תזכו גם לרענן את כל הבושם, כלומר גם את ניחוחות הבושם שבראשית ובאמצע הפירמידה.