בעולם הבשמים, שהוא (עדיין) חלק מתעשיית האופנה (לטוב ולרע) ישנה מחלוקת עקרונית האם נכונה ההבחנה בשיוך המגדרי, כלומר, בין בשמים לגברים לבשמים לנשים. ויכוח לגיטימי בעידן של שוויון זכויות בין המינים.
חסידי השוויון יטענו שבושם הוא בושם וריח טוב הוא ריח טוב – בין אם על אישה ובין אם על גבר. חסידי ההפרדה יטענו שבושם הוא חלק מאופנה וכמו שיש אופנה לנשים ואופנה לגברים, כך יש להבחין בין בשמים לגברים ובשמים לנשים. יתרה מזו, הם גם יטענו שבושם הוא לא רק משלים הופעה (אופנתית) אלא גם מבטא את האישיות של מי שנושא אותו ומגדר הוא אחד המרכיבים באישיות.
בין שני "המחנות הנצים" ישנו עוד מחנה, אולי יותר קטן (אך גדל בהתמדה), שדוגל בשויון זכויות מלא בין נשים לגברים ומאמין בבשמים שמתאימים לשני המינים גם יחד – בשמי ה-unisex. בשמים אלה, לרוב נמנעים מאמירה מפורשת באשר לזהות המגדרית ויכולים אכן להתאים לרוב הנשים והגברים – במיוחד אם אינם מחפשים אמירה מגדרית ברורה. אז האם בשמי ה-unisex, כמו למשל Calvin Klein CK1, שהמציא את המונח, או כמו בשמי רקח (בוטיק) של יצרנים נפלאים אחרים (למשל 1920 BOIS, Francesca Dell'Oro או Peccato Originale) שאמורים להתאים גם לנשים וגם לגברים הם סוג של פשרה בין שני המחנות? אם נשים לובשות חליפות מחויטות (נשיות) אז יש בכך מקום גם לתחום "אפור" שאינו במובהק נשי או גברי? ורק לשם ההמחשה: ל-1920 BOIS ישנו בושם נהדר מסדרת היוקרה של המבשמה בשם 1920 ORO, שמתאפיין בניחוחות כבדים ועשירים של עץ, עור וגון ניחוח מעושן ואם לצטט את הנחתום (בתרגום חופשי שלי לעברית): "ניחוח עז ועמוק, בחלקו מעורפל ועל כן ממגנט. פנטזיה לחוש הריח הנפתחת על ידי שזירה של גוונים אלגנטיים של זנגויל וקטורת, הכרוכים בלטיפה רכה של אשוח ריחני ומנוקדים בניצוצות פירותיים יוצאי-דופן של פטל". לכאורה, על פניו, בושם גברי למהדרין. ואכן, רבים המריחים אותו מדמיינים אותו על גבר אמיד בגיל העמידה, מבוסס ובעל מעמד. אבל רגע, כשאני מציע להם את האפשרות לדמיין שאולי הוא יכול להתאים גם לאישה סמכותית ובעלת מעמד, נניח מנהלת בכירה? – התגובה: עכשיו כשאתה אומר…