אני עד לעתים לדיונים נלהבים כאשר יש הטוענים בלהט שבושם של פלוני טוב יותר מבושם של אלמוני, בעוד אחרים טוענים באותו להט ממש את ההיפך בדיוק. זה מחזיר אותי מיד לקלישאה של "על טעם ועל ריח…". אני תמיד טוען שבכל מה שנוגע לטעם בעולם הבשמים יש מעט מאוד דברים, אם בכלל, שניתן לסווג אותם בתחום הנכון/לא נכון. אם אי פעם תיערך סטטיסטיקה בנושא, ספק אם תימצא התפלגות נורמלית בצורת פעמון גאוס. הייתי יכול, לכאורה, לסיים כאן אבל, אין בכך שום דבר מעניין.
אז בואו ננסה לפתח מעט את הדיון על המובן מאליו, כי המובן מאליו לא תמיד כזה, כשבוחנים אותו מקרוב. אשמח אם תאתגרו אותי בטיעון שאנסה להציג להלן. הרשו לי לפתוח בטענה שאם יש מחלוקות הן נמצאות, מטבע הדברים, בנקודות אי ההסכמה ואם יש נקודות אי-הסכמה, אז כנראה יש גם נקודות-הסכמה. בניגוד לנושאים רבים אחרים, בנושאים של טעם וריח נדמה לי שאנשים נוטים להסכים דווקא לגבי הקצוות, בעוד שהתווך ביניהם הוא המושא למחלוקת. אז נוציא ממנעד הריחות את הקצוות שיש עליהם הסכמה כמעט גורפת. כך, אני מרשה לעצמי להניח שרבים כאן יסכימו שריחות פרחים, למשל, הם נעימים ויכולים להיות אפילו מרגשים ומנגד, שנתקשה למצוא מישהו שיטען ברצינות שריח משאית-זבל נוטפת עסיס או ריח ביוב, למשל, הוא מענג. אבל רגע, יש הנחה נוספת שמובלעת במשפט הזה: שישנה הסכמה שלא רק שיש ריחות שהם אבסולוטית נעימים (יותר או פחות) – ועובדה שהם נפוצים כל כך בבשמים, אלא ובעיקר, שישנם ריחות שנחשבים אבסולוטית מסריחים, אינם נעימים (ואני מחזיר אתכם שוב לדוגמה של ריחות של משאית אשפה, או ביוב) וודאי רחוקים מעולם הבשמים כרחוק מזרח ממערב.
האמנם?
אז הרשו לי להפתיע אתכם: מסתבר שיש אנשים שממש לא סובלים ריחות של פרחים מסוימים – למשל יסמין. יתרה מכך, ריחות שבמקורם מסריחים ולכל הפחות לחלוטין אינם נעימים, משמשים גם בבשמים. ושתי דוגמאות מוכרות יחסית: מי שמכיר את ניחוח הסיבט הטבעי של פעם ותחליפיו הסינתטיים היום, יודע שהריח מזכיר, יותר מכל דבר אחר, כן …ביוב. ולא בכדי, שהרי מדובר בניחוח שבעבר הופק במקור מבלוטה שממוקמת סמוך לפי הטבעת של בעל חיים בשם זה (היום אלה, כאמור, מולקולות סינתטיות). או קחו למשל את האוד שרבים מכירים ומוקירים, אבל לאוד כחומר גלם יש ריח חזק חמוץ ולא ממש נעים, שמזכיר חמיצות של רקבון. אבל אהה, בזקו קמצוץ של סיבט בבושם וראו איזה פלא – קיבלתם ניחוח שמזכיר עור מרשים, הוסיפו טיפונת ממש של אוד לבושם ולפתע פתאום הוא קיבל נוכחות יוקרתית, מכובדת ומרשימה.
ולפני סיום, אנקדוטה קטנה: הגיעה אלי אישה להתאמת בושם אישי. במהלך השיחה שנסובה על טעמה בבשמים, סגנון הלבוש שלה, מטרת השימוש בבושם וכו', נתתי לה להריח מגוון בשמים בהתאם למידע שסיפקה. לקראת סוף המפגש היא כבר סימנה את הבושם שהיא אוהבת. נתתי לה להריח רק עוד בושם אחד אחרון שהיה קצת שונה מההגדרות שלה ומהבושם שהיא סימנה לעצמה. במשך כמה דקות היא לא חדלה לקחת את הפסיס עם הבושם האחרון ולהריח אותו. לבסוף פנתה אלי ואמרה לי: "בחרתי תחילה בבושם שאני אוהבת בהתאם לשיחה שלנו, אבל אני לא מצליחה להפסיק לרצות להריח את הבושם האחרון שנתת לי להריח. הוא קסום בעיניי. אותו אני רוצה!".
אם שומרים על ראש פתוח (בלי קשר לשם, לבקבוק ולמארז – רק הניחוח), הפתעות והברקות של בשמים נהדרים באמת יכולות להגיע ממקומות בלתי צפויים.
נו, אז עכשיו איזה בושם הכי טוב? בין הפותרים נכונה, יוגרל כמובן …הבושם הכי טוב.