אני נשאל לא מעט על ההבדל בין דיאודורנט לבושם? – התשובה לכאורה פשוטה: אחד עולה כמה עשרות בודדות של שקלים ומשתמשים בו בעיקר בבית השחי ואילו השני עולה (לפחות) כמה מאות שקלים. לשניהם יש ריח "טוב/נעים" (והאמת היא שאני לא יודע בדיוק מה זה "טוב", או "נעים", כי ניחוח שבעבור אחד הוא נעים, בעבור אדם אחר הוא בלתי-נסבל – מה לעשות, אלה החיים…).
אבל, צחוק בצד, כמובן אי-אפשר להסתפק בסוג כזה של תשובה שאין רחוק ממנה מלהיות ממצה.
האמת היא שלדיאודורנט ולבושם היתה תכלית דומה למדי עד לפני כמה מאות שנים (אף כי שניהם לא התקיימו במקביל באותה עת), כשמים זורמים עדיין לא היו נפוצים בתוך הבתים. או אז לדיאודורנט ולבושם היה תפקיד דומה של שמירה על היגיינה אישית והעלמת ריח הזיעה.
ובכן, בואו נתחיל עם הדיאודורנט, שכשמו כן הוא – מניעת ריח ובאופן יותר קונקרטי, ריח זיעה. לזיעה עצמה במצב רגיל, כמובן, אין ריח מיוחד. ריח הזיעה – עליו מדובר ואותו אנחנו מנסים לטשטש, נגרם ע"י בקטריות שמפרקות את המרכיבים החלבוניים בזיעה, יחד שאריות עור מת, והתוצאה היא הריח האופייני, שאינו נעים (לפחות לרוב בני האדם).
הדיאודורנט מכיל מרכיבים שמנסים להתמודד עם ריח הזיעה באחת או יותר משלוש הדרכים הבאות:
- מניעה, או לפחות צמצום משמעותי של הפרשת הזיעה ומכאן גם חומרי המוצא המזינים את ריח הזיעה.
- יצירת סביבה לא נוחה לקיום בקטריות באזורי ההזעה וע"י כך צמצום פעילותם שתוצרתה, כאמור, ריח זיעה.
- מיסוך ריח הזיעה ע"י שימוש בניחוחות מלאכותיים, קרי: בישום.
באופן כללי וכמובן, לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ניחוח הדיאודורנט מורכב, ברוב המקרים, ממולקולות סינתטיות לרוב זולות יחסית – מה שמאפשר את מחירו הזול יחסית (ודאי מול בושם). הוא גם מתאפיין במקרים רבים בניחוחות רעננים (מהמשפחות שבראש הפירמידה).
לבושם, כזכור, היה תפקיד דומה של מניעת ריח זיעה, כאמור טרם ברזים ומים זורמים היו נפוצים בתוך הבתים ורחצה במים ובסבון הפכה לדרך הנפוצה והשגרתית לשמירה על היגיינה אישית. עד אז, פעולת ההיגיינה הנפוצה כללה הרטבת פיסות בד בנוזל בושם ושימוש בהן לניגוב העור – המגבונים הלחים של פעם, אם תרצו. זו הסיבה, למשל, לשם Eau de Toilette (מי רחצה, בתרגום חופשי מצרפתית) שניתן לבושם.
היום, כמובן, אף אחד לא מתרחץ בבושם (חוץ מאותם אלה שמאמינים ברוח ההגדה ש'כל המרבה הרי זה משובח' ובפועל מזליפים כמות בלתי סבירה בעליל של בושם כאילו ממש התרחצו בו ובמקום לקרב אליהם, רק מרחיקים מהם…), והוא משמש בעיקר לרומם את מצב רוחנו וכמשלים הופעה ריחני שלנו, כמו יתר אביזרי הלבוש והאביזרים האחרים שמשלימים את הופעתנו.
זה רק אירוני, שבבואנו למסך את ריחות הגוף הטבעיים שלנו בריחות זרים, אנחנו מתבשמים, בין היתר, בריחות של… כן, בעלי חיים – בין אם זה, למשל, ריח הסיבט או ריחות המאסק (מושק, בעברית) של אייל המאסק… מי אמר שכל מה שאנחנו עושים הוא הגיוני?
בניגוד לדיאודורנט, הבושם מורכב מחומרי גלם איכותיים הרבה יותר – טבעיים וסינתטיים, מושקעת בו מחשבה רבה והוא משתייך לקטגוריה היוקרתית ביותר של מוצרי הטיפוח האישי.
על כל פנים, המלצתי לכם היא להתבשם במתינות ולא להגזים – לא בדיאודורנט ולא בבושם. אם יש לכם דרך להתאים בין ניחוח הבושם לניחוח הדיאודורנט, הרי זה אידאלי, כדי לא ליצור בליל ריחות שלרוב אינם משתלבים יפה זה עם זה.
בישום נעים לכם!
בתגובתכם אתם מתחייבים לשמור על שפה נאותה (בלי קללות, או הצעות מגונות למיניהן וכד'...), על דיון ענייני ועל כיבוד הזולת ודעתו. תגובות שלא יעמדו בתנאים אלו ימחקו לאלתר