הפירמידה (שלא אנחנו בנינו) בניחוח אחד מי יודע

הפעם אני רוצה לספר לכם על נושא שאמנם כבר מוכר היטב לרבים מכם. אבל, לטובת שני הבנים כאן מההגדה: התם (שאולי לא לגמרי מבין) וזה שאינו יודע לשאול (קצת מתבייש לשאול), החלטתי לקיים את הציווי "את פתח לו, שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמור", או במילים אחרות, להרים את הכפפה ולבאר פשרן של תופעות בסיסיות בעולם הניחוחות – הבשמים.

אז אחרי ההקדמה הזו, בואו נצא לדרך. אל דאגה, היא לא תמשך 40 שנה ולא נקרע פה שום ים – סתם נצא לשאוף קצת אויר מבושם בטווח של 100 מטר מהבית…

כשבשם יוצר ניגש ליצור בושם, הוא אנוס להתמודד בין היתר עם שתי תכונות-יסוד הרלוונטיות של מולקולות הריח: עוצמה (intensité – כמה "חזק" הניחוח, או מה שמכונה כאן "הקרנה") ומידת הנידוף (tenacité – כמה מהר הניחוח מתפוגג/מתנדף, או מה שמכונה כאן "עמידות"). בתכונה הראשונה קל יותר לשלוט, בעיקר ע"י שינוי הריכוז של תמצית הריח בתערובת הבושם. בשנייה קצת יותר קשה לשלוט ולעכב במקצת מולקולות "ג'ינג'יות" באופיין (מבלי לפגוע באף ג'ינג'ית כאן…) שנחפזות להמלט לאויר החופשי. לכן, זו גם התכונה היותר מעניינת שלצורך תיאורה הגראפי הומצאה הפירמידה (ואני מצטער להשבית שמחות: כמו במצרים, כך גם בעולם הבשמים – לא אנחנו בנינו אותה). הפירמידה הזו (ולמה בעצם קוראים לה פירמידה ולא משולש, כי זה יותר "סקסי" מסתם משולש…?) מחולקת לרוב לשלוש קומות: קומה עליונה, קומה אמצעית וקומת הבסיס. ספוילר: זה יותר משלוש קומות, אבל על זה – בהמשך… אז מה יש לנו בקומות האלה?

בקומה העליונה שיקרא שמה בעברית "נִיחוֹחַ מַזְמִין" תמצאו את המולקולות שמתנדפות הכי מהר – רק פתחתם את הבקבוק והתזתם והן כבר ממהרות לדרכן. זו קומת המפגש הראשוני עם הבושם, בה חברות הבשמים הגדולות משקיעות את מרב המאמץ, מתוך ידיעה שהרוב המוחלט של הלקוחות (לא אתם, לשמחתי!) לא מקדיש יותר מכמה שניות כדי להתרשם מהבושם (ורק כדי להוסיף חטא על פשע גם עושים זאת על העור, רחמנא ליצלן) – מבחינתן אין להן הזדמנות שניה לרושם ראשוני… לצורך הפשטות נאמר שקומה זו מכילה בעיקר את פרות ההדר בצורתם הטבעית או הסינתטית – ולפני שאתם קופצים לצעוק שזה לא רק זה, אני אדגיש שאתם כמובן צודקים, אבל זה, כאמור, רק לשם פשטות הדיון. בסדר? באותה רוח, זו הקומה שמרכיביה נוטים להתנדף תוך דקות, בממוצע כרבע שעה. זה כמובן משתנה בין חומרי הגלם השונים. הנה, אמרתי…

הקומה השניה, שיקרא שמה בעברית "נִיחוֹחַ הלִבָּה" היא שלב התפתחות הבושם. תמצאו בה בעיקר את משפחת הפרחים יחד עם ניחוחות ירוקים, אלדהידים, פרותיים וימיים. זו קומה שמרכיביה יפרדו מאיתנו תוך כמה שעות.

קומת הבסיס, שיקרא שמה בעברית "ִניחוֹחַ הבָּסִיס" היא הקומה הכי נאמנה, או עצלה – תלוי בנקודת המבט והיא זו שיוצרת את שובל הבושם (הגיוני: המולקולות מיתר הקומות כבר התפזרו לענייניהן). שם תמצאו בין היתר (ושוב, לא לקפוץ – זו לא רשימה ממצה…) את גוני הריח של התבלינים, העור, העץ ה-gourmand, האמבר והאבקתי (פודרה). זו קומה שמרכיביה ישמחו להשאר איתנו אפילו יום ויותר.

אבל רגע, קודם טענתי שזה יותר מסתם שלוש קומות – אז כן, הבשמים היוצרים הם כנראה אנשי משפחה אוהבים והחליטו לחלק את חומרי הגלם הטבעיים ותחליפיהם הסינתטיים ל-8 משפחות ואותן לדרג לפי מידת הנידוף של המולקולות שלהם. אבל 8 משפחות אינן מספיקות למיון כלל חומרי הגלם הנפוצים. אומרים שהדרך לגהינום רצופה כוונות טובות אז היא לא פסחה גם על עולם הבישום, כי אם יש רק 8 משפחות ריח, צריך להוסיף עוד. אז הוסיפו להן גם 17 גוני ריח (facets, בלעז) כש-7 מהם חופפים למשפחות. ואם זה לא מספיק מסובך לכם, הרי ש-3 מהמשפחות הן בכלל משפחות קצת "חורגות" כי הן אינן משפחות של חומרי גלם ממש, אלא אקורדים (תעריבים, בעברית): Orientale ,Fougère ו-Chypre. מבולבלים? גם אנחנו… מי אמר שכל מתודולוגיה היא בהכרח הגיונית?

אם נתעלם מחידת האפיקומן הנ"ל (הראשון שימצא אותו שיכריז אֵאוּרֵקָה), או אז הפירמידה נראית יותר כמו שכבות. עכשיו כבר קל יותר להבין איך צפוי הבושם להריח, או אלו מרכיבי ריח דומיננטיים נמצא בשלבים שונים של היום.

אז היו לנו בקצרה: פירמידה אחת, שתי תכונות למולקולות, 3 קומות, 8 משפחות, ו-10 גוני ריח נוספים. נשאר רק לעבור לחד גדיא…

שיהיה לכם חג אביב שמח וניחוח רענן!