בשמי בוטיק (בשמי רקח)

בשמי בוטיק, הנקראים בעברית תקנית בשמי רקח (Parfums de Niche בצרפתית, או Niche Perfumes באנגלית) הוא עולם שלם ועשיר של בשמים שמתקיים במקביל לעולם הבשמים "הקלאסי" של היצרניות המסחריות הגדולות והמוכרות, דוגמת: Dior, Chanel, Yves Saint Laurent ואחרות. למעשה, עולם בשמי הבוטיק אף גדול הרבה יותר מהעולם "הקלאסי" וכולל מאות רבות של יצרנים – מקטנים מאוד ולא מוכרים ועד יצרנים גדולים יותר ומוכרים יותר, כגון: Creed, Annick Goutal ,Frapin ואחרים.

עיקר תכלית הקיום של עולם בשמי הבוטיק כיום הוא הצבת אלטרנטיבה לעולם הבשמים "הקלאסי" ואף מחאה נגדו על מסחריות היתר שבו ואובדן האמירה הייחודית. שכן, עולם הבשמים המודרני של בתי האופנה המוכרים החל להתפתח כחטיבה משלימה לקולקציות השונות של בתי האופנה והשתלב בהן היטב כאביזר שכבודו במקומו, הנותן ביטוי נאמן (לפחות לתפישת מנהלי בית האופנה) לאמירה האופנתית של כל בית אופנה או קולקציה וחשוב מכך, לתפישת האישה עפ"י בית האופנה. דוגמה מעניינת לכך הוא הבושם Poison מבית Dior שהושק לראשונה ב-1985 ושאריזתו זכתה לצבע הירוק התואם לצבע יתר פרטי הקולקציה (שמלות, תיקים, נעליים וכו').חברת Chanel פיתחה עוד קודם לכן את הבושם Chanel 5 אותו השיקה ב-1922 – כבושם החדש לאישה המודרנית וביטאה זאת, בין היתר, באמצעות שימוש במולקולה כימית חדשה בעולם הבשמים: aldehyde (קבוצת תרכובות אורגניות, בה חומרים רבים הנותנים לפירות את טעמם וריחם). הבושם תמך, אפוא, באופן בו תפשה Chanel את האישה המודרנית.

עם זאת, במרוצת השנים, החלו חטיבות הבשמים בבתי האופנה לגלות עצמאות והתנתקו משאר פריטי הקולקציה. בד בבד, החלה המסחריות להחליף את מקום הקולקציה הכללית כתפישת הקיום של הבושם והדבר בא לידי ביטוי במאמץ להתאים את ניחוח הבושם לטעמו של קהל רחב ככל האפשר, קרי: לפנות למכנה משותף נמוך הרבה יותר. בתנאים כאלה מאבד הבושם את האמירה הייחודית שלו והופך לכאורה לבושם שמתאים "לכולם".זו, אפוא, הסיבה שהיוצרים והיצרנים של בשמי הבוטיק מבקשים להדגיש אמירה/תפישה כלשהי באמצעות הבשמים ומנסים לפנות לקהל שמחפש בושם עם אופי ייחודי ותפישת עולם מגובשת בבסיסו. כמה פורצי דרך נחשבים היום ל"היסטוריים", כמו: Patricia de Nicolaï, Annick Goutal Creed ועוד.

יוצרים ויצרנים של בשמי בוטיק הם בראש ובראשונה אמנים המבקשים לחדש את עולם הבשמים וליצור עולם אמנותי מורכב ועשיר. נטייתם תהיה ליצור ריחות ייחודיים, יוצאי דופן, ואף מפתיעים לעיתים, גם אם ריחות אלה יותר "קלאסיים" בכך שהם שואפים להרמוניה ולעומק ועושר, כמו: Francesca dell'Oro או Masque. ניחוח הבושם מבטא סיפור, זכרון, או חזיון אך לא נוצר בהכרח בהתאמה לקהל אליו הוא פונה. כל בושם מלווה באמירה אמנותית על עולם הריחות. הוא פותח צוהר לעולם נפלא וקסום.

ישנם, למשל, יוצרים (כמו Unum או Olivier Durbano) המבקשים להפוך את עולם הבשמים לסוג של אמנות. ההשראה נובעת מתחומי אמנות אחרים, כגון: מוזיקה או אוצרות טבע כמו אבנים ומינרלים… בכך נפתח עולם אסוציאציות עשיר שמחייב פיתוח הדימיון וגילוי רבדים חדשים ומרתקים של הבשמים. יוצרים אחרים, כמו Etat Libre d'Orange מבקשים למחות נגד ההתמסחרות של תעשיית הבשמים הממוסדת ולהדגיש את חופש הביטוי והיצירה של הבושם עצמו ונותנים לבשמיהם שמות מאוד לא-שגרתיים כגון: "שום דבר" Rien)) "חשמלאי שמן" Fat Electrician)) "סוף העולם"
(La Fin du Monde) או "זונת ארמונות" (Putaindes Palaces).

אפשר גם לומר שבנסיבות אלה, קל הרבה יותר למצוא "הברקות" בתחום בשמי הבוטיק, מאשר בתחום הבשמים "הקלאסיים". דווקא הודות למבחר העצום, האופי, האמירה והתפישה היחודיות – כל אחת ואחד יכולים למצוא לעצמם בושם שמתאים לצרכיהם, לטעמם ולביטוי העצמי שהם מחפשים.

בחר גודל פונט
ניגודיות